סעד נ' כרוף בע"מ ואח'

החלטה

בקשה מטעם הנתבעות לדחיית התביעה מחמת התיישנות ו/או שיהוי.

רקע כללי וטענות הצדדים

על פי הנטען, התובע נפגע ביום 17/11/2002 כתוצאה מנפילה מגובה 3 מ' במהלך עבודתו אצל נתבעת 1.

ביום 3/11/2009 הגיש התובע כתב תביעה כנגד נתבעת 1 במסגרת ת.א. 10984/09 (להלן: "התיק הראשון").

לאחר הגשת התביעה, ולנוכח הליכי פירוק שנפתחו נגד נתבעת 1, שבמסגרתם ניתן צו עיכוב הליכים בעניינה של נתבעת 1, הוגשה הודעה מטעם התובע על הסכמה בדבר עיכוב הליכים. לנוכח חשיבות נוסח ההודעה על ההכרעה בבקשה זו, תובא ההודעה במלואה, וזאת כדלקמן:

"הודעה על הסכמה בדבר עיכוב הליכים

נוכח הליכי הפירוק שננקטו נגד הנתבעת ולאור הצו של בית המשפט המחוזי בענין עיכוב ההליכים, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על עיכוב ההליכים בתיק זה, וזאת כבקשת הנתבעת בהליכים אלה שהוגשה בידי משרד עורכי הדין שאול ברגרזון.

לאור הגשת התובענה סמוך להתיישנות התובענה, ועל מנת למנוע טענה עתידית בדבר התיישנות התובענה, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע מפורשות כי הוא מורה על עיכוב התובענה לאור הצו של בית המשפט המחוזי ולא מוחק את התובענה. במקביל להודעה זו ממשיך התובע לנסות לממש את זכויותיו מול חברת הביטוח שביטחה את האתר בו הוא נפגע.

מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה."

(ההדגשה שלי - ע.ע.).

בעקבות הודעתו של התובע כאמור, ניתנה החלטה ביום 6/4/2011, על ידי כב' השופט כרמי מוסק, כדלקמן: "מורה על הפסקת ההליכים בתובענה".

ביום 15/4/2012, היינו בחלוף שנה ו-9 ימים מיום החלטתו של כב' השופט מוסק מיום 6/4/2011, הגיש התובע בקשה לחידוש ההליכים בתיק הראשון ולהתרת תיקון כתב התביעה, על מנת שיוכל לצרף לתביעה את נתבעת 2 שעל פי הנטען, ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח אחריות במועדים הרלבנטיים לתאונה.

ביום 18.4.2012 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם בורשטיין (כתוארו אז), כדלקמן:

"משהופסק הדיון בתובענה יש לחדש הדיון באופן של הגשת תביעה חדשה. ב"כ התובע יפנה בנדון למזכירות".

ביום 1/9/2012 הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבעות, ובעקבות כך הוגשה בקשה זו של הנתבעות לדחיית התביעה.

לטענת הנתבעות, התביעה הראשונה הוגשה ממש בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, וזאת למרות שלא הייתה כל מניעה להגישה קודם לכן, ובכך נגרמו נזקים ראייתיים לנתבעת 1, בין היתר לנוכח הליכי הפירוק שננקטו כנגדה;

אין לומר שהמשיב לא ידע על קיום עילת תביעתו במשך 7 שנים, או היה מנוע מלהגיש תביעתו במועד, ולכן דין תביעתו להידחות על הסף בגין השיהוי הרב בהגשתה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, דין הפסקת התביעה כדין מחיקתה על פי הדין; התובע הגיש את בקשתו לחידוש ההליכים ביום 18/4/2012, היינו בחלוף שנה ו-12 ימים מהמועד שבו הוחלט על עיכוב ההליכים, ובעקבות כך ניתנה החלטת בית המשפט על הגשת תביעה חדשה; המשיב הגיש את תביעתו החדשה נשוא דיוננו רק ביום 1/9/2012, היינו שנה וחמישה חודשים לאחר המועד שבו הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים בתביעה; מכאן, שתביעתו של התובע התיישנה, שכן, היא הוגשה למעלה משנה מהמועד שבו הופסקה התביעה, ובחלוף זמן ההתיישנות על פי הדין; התובע היה רשאי לחזור להגיש תביעתו מחדש במשך שנה מהמועד שבו הוחלט על הפסקת התביעה ביום 6/4/2011, וזאת לנוכח הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות.

מנגד נטען על ידי התובע כי, בהתאם להוראות סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, התביעה כנגד נתבעת 2 - מבטחת אחריות של נתבעת 1, אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת התובע כנגד נתבעת 1; אין מחלוקת כי התביעה הראשונה הוגשה כנגד נתבעת 1 לפני תום תקופת ההתיישנות ב-14 יום; ההליכים בתביעה זו הופסקו עקב המצב המשפטי המיוחד אליו נקלעה נתבעת 1 עקב הליך פירוק, אשר במסגרתו ניתן צו עיכוב הליכים כנגדה, שמכוחו עוכבו ההליכים בתביעה הראשונה; בנסיבות אלה אין לומר כי תביעת התובע נגד נתבעת 1 התיישנה, וזאת משום שתביעה זו הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, אך עוכבה עקב החלטה שיפוטית נוכח הליכי הפירוק.